צהריים, חדר טיפול מוגבר במחלקה. אני ודנה האחות במחלקה רוכנים על מיטה. הוילון סגור, אבל רוח שרב של 40 ומשהו מעלות נכנסת דרך הוילון ומזיזה אותו. שאר החולים בחדר לא מבינים למה בוקעות אנחות מתוך וילון זז. אני ודנה מתנשפים, מזיעים, הפנים שלנו במרחק של 5 ס"מ אחד מהשני. כמו אחות טובה, היא מחזיקה בשבילי את הזין. של החולה כמובן. קראו לי כדי להכניס קטטר לאחד המטופלים כאן. החולה מן הסתם מזיע ומתנשף הרבה יותר מאיתנו, ומוסיף אנחות וגניחות לכל תנועה שלי. נראה לי שהוא ראה יותר מדי פורנו. את האמת שזה היה די מביך. לא מדובר באחד מהדמנטים בפנימית, סה"כ החולה הזה בן 38. דנה מנסה לעשות לי טיזינג ולוחשת לי משהו באוזן. אני עונה בבדיחה. "אתה גדווללל!!!" היא צועקת תוך כדי שהיא נקרעת מצחוק, צועקת בקול מספיק רם שאפילו החולה המסכן שלנו נותן לה מבט של "את לא אמורה להיות קצת יותר מקצועית ברגעים כאלה?!". צועקת בקול מספיק רם שהחולים האחרים בחדר מסתכל על הוילון שממשיך לזוז וחושבים שאני באמת גדול. אני מסיים, יוצא מהוילון, מנגב את הזיעה מהמצח עם השרוול של החלוק וזורק את הכפפות לפח היחיד בחדר. החולה במיטה ליד מסתכל עלי בהערצה. "אל תדאג אדוני, שום דבר לא קרה, בסך הכל החלפנו לחולה קטטר" אמרתי לו בהתנצלות. הוא הסתכל עלי ואמר לי "איך לא עשית אותה, אם הייתי במקומך....".
היום ממשיך במחלקה. יש 7 שחרורים ו-4 קבלות לניתוחים של המשך השבוע לכתוב היום, ביקור ולקחת דמים. ואני רופא הבית היחיד במחלקה. פעם, כשהמחלקה הייתה ריקה מחולים, היו פה 3 רופאים. הם היו עסוקים בלהעביר את זמנם במלאכה הסבוכה של גירוד ביצים. לא קל לגרד בביצים נכון. צריך להיות כירורג בשביל זה. צריך להבין שכמו בחדר ניתוח, גם בגירוד – תנועת היד לא מגיעה מהכתף או מהמרפק – הכל בשורש כף היד. כך צריך לגרד נכון – בתנועות אלגנטיות וקצובות. ומאחר ששיבוץ כוח האדם למחלקות כאן מתנהל כמו בכל בית חולים אחר, בכל יום דואגים לכך שריכוז הרופאים המקסימלי יהיה במחלקה בה אין שום צורך ברופאים. אז עכשיו שלושת המגרדים נמצאים בפנימית. לכן הם מגרדים כרגע כמו פנימאים – בידיים רועדות, עקום, ומדברים תוך כדי בלי הפסקה. לא שיש לי בעיה עם הגירודים שלהם. כן יש לי בעיה כשזה קורה בחדר שאני כותב בו מכתבי שחרור עכשיו. אז הם מגדרים וחופרים לי תוך כדי שאני מנסה לשכנע את השופט שיקרא את מכתב השחרור הזה בעוד כמה חודשים במסגרת תביעה על רשלנות רפואית, שכשהחולה היה אצלנו – הוא לא כבר לא דימם. לא שהיה לנו מושג מאיפה הוא דימם ולמה הדמם עצר. מה זה משנה, גם ככה הכל בחיים זה עניין של כוח רצון. אז אני כותב במחשב "לאור התמונה הקלינית והמעבדתית הנ"ל, ניתן לומר כי הדמם פסק. באמא שלי". אני מנסה להבין מה לא בסדר במשפט הזה, אבל אני לא מצליח להתרכז. המגרדים עסוקים בלהפריע לי. "מה אתב כותב שם כל כך הרבה? אני אף פעם לא כתבתי ככה במכתב שחרור" אומר לי יובב. כן, קשה לכתוב הרבה עם יד אחת במכנסיים. שמשון, יובב והמגרד השלישי שיושבים אצלי בחדר עסוקים בלספר את סיפורי הזיונים שלהם, כל אחד בתורו. מאז הדייט עם סבטלנה לא שמעתי כל כך הרבה חרטוטים בכל כך מעט זמן. "בוא תספר לנו סיפורי סקס משלך". אין כל כך הרבה אני אומר. כולם יכולים לקפוץ לי, אפילו בבלוג אין לי אינטרס לשקר. "ידעתי שכל מה שאתה יודע זה רפואה, ובבנות אתה לא מבין כלום. זה כל כך ברור. חבל שאתה לא כמונו". אז עצרתי את הדיון הדימיוני עם השופט והסתובבתי כדי להסתכל עליהם. מסתכל, ומתפלא מחדש.
מתפלא כל פעם מחדש. תמיד מפליא אותי איך אדם הוא נורמטיבי לחלוטין עד שהוא נאלץ לדבר על סקס. אז צץ מן דחף בלתי ברור: ככל שהדובר הוא יותר מאעפן, כך הוא נחוש יותר למתג את עצמו כמגה-פאקר האולטימטיבי. כאילו ששאר האנשים בחדר לא יודעים את האמת. במחשבה שניה, לא מדובר רק בסיפורים על סקס, אלא במור"קים על כל אירוע שקשה להתמודד איתו בחיים. בחינות הגמר למשל. חצי השנה הנוראית ביותר בחייו של כל רופא, חצי שנה בה הוא לא מוציא את האף מהבית ועסוק מרבית שעות היום במחשבות אובדניות. כשתשאלו סטאז'ר ממוצע שנה אחרי התקופה הזו איך הוא התמודד עם הקושי, הוא ישמח לספר לכם שכל יום שלו כלל שחיית 9.5 קילומטרים בים בשביל הכושר, פעמיים בשבוע ניתוחים באסותא בשביל העושר, יציאה לפאב כל יום בשביל האושר, וסקס בלי הגבלה – סתם כי הוא מגה-פאקר. למעשה היחידים שעושים סקס בלי הגבלה בתקופת בחינות אלו סטודנטיות נשואות – כולן נכנסות להריון בערך כשמתחילים לפתור בנק בחינות לקראת הבחינה בפנימית. והן הרי לא מדברות על זה. כמו הרופאים הבכירים שבאמת טחנו 72% מהסגל הסיעודי של בית החולים. כי בסקס, כמו ברפואה, אם אתה מדבר על עצמך ולא מדברים עליך – כנראה שאתה לא משהו. "אתה חייב להפסיק עם הרפואה ולהתמקד בלתהחיל עם בנות. אפילו פה בבית חולים. תראה אותי, וואלה אני מסוגל להביא בחורה מכל מקום" אומר לי שמשון. שמשון, החנבץ המצוקמק הזה מטיף לי מוסר? לי? התחלתי עם חצי עיר פה!. במצבים כאלה אין לי ברירה. האינטלקט פוקד עלי לערוך ניסוי. "שמשון אחי, אתה צודק, אתה חייב להראות לי איך אתה עושה את זה נכון" אמרתי. שמשון היה מבסוט מעצמו – "אתה יודע מה, בשביל הספורט אני אביא כל בחורה שאתה רוצה".
צהריים. חוף הים. החוף היחיד בעיר הזו בלי ערסים. חוף של גולשים. גול-שים, במלעיל. יצאנו כדי ששמשון ילמד אותי את רזי המקצוע. "טוב מאוד שבאנו לכאן. ים כוסיות. אבל אל תשב לי כמו איזה קוקסינל, אם לא תדבר תלך להתחיל איתן הן לא יבואו לבד". הצבעתי על הבלונדינית בבקיני הכתום. "פצצה. לך תתחיל איתה" הוא אמר לי. "אבל אני לא יודע לדבר עם בנות" אמרתי "תראה לי אתה". "לא, אי אפשר בחורה כזו" הוא הגיב. למה לא?. "כי היא קוראת ספר, לא נעים לגשת אליה ככה פתאום". אבל אמרת לי לבחור כל אחת. "נו מה נפלת עליה? תביא אחת אחרת". טוב, הצבעתי על אחרת. "מעולה, אם הייתי במקומך הייתי מתחיל איתה". תראה לי איך. "תשמע, בעייתית זאת, היא עם חברות, לא מסתכלת עלינו אפילו. אי אפשר, אי אפשר כאלה". הצעתי שנלך לעשות סיבוב. "עזוב נורא חם, בוא נשב בצל, הבאתי אבטיח". מה אבטיח, באנו לזיין. "אי אפשר בים...הבחורות לא זורמות. אוף חם פה, כולי מזיע, בוא הבייתה". מה הבייתה מה, באנו לחוף להביא בחורות. "אי אפשר להביא בחורות בחוף". אז בוא לפאב. "אי אפשר". מועדונים. "אי אפשר". תהיתי מאיפה שמשון הכיר את כל הבחורות מסיפורי הסקס הבלתי נגמרים שלו. "אההה.....אמממ...החברה שלי הנוכחית, היא בת דודה של השכנה בבניין ממול. התקשרה אלי לפני כמה שנים והזמינה אותי לצאת". וואלה, מגה-פאקר עד הסוף. "בטח אחי" הוא מתגונן "הרמתי לה להנחתה כדי שזה יראה כאילו היא מזמינה אותי. מה אני פראייר". ברור. אני עומד באמצע החוף עם חיוך. אותו חיוך שהיה לצ'רלס דרווין כשהוכיח שמוצא האדם מן הקוף. כעת הוכח מדעית, מעל כל צל של ספק, כי מוצא החרטטן מן החנון.
ערב. סוף של יום, יושבים בפאב. עדיין עם חיוך על הפנים. ברקע מתנגן הפסקול של אחד הסרטים האהובים עלי. כי כמו השם של אותו הסרט, גם סיפורי הסקס ששמעתי אתמול התגלו בתור בדיות זולות. אני ועומר מזמינים בירה מהברמנית, שמפנקת גם בצ'ייסרים חינם. "חמודה זאת" אומר לי עומר שיושב לידי. "יאללה אני חייב להתחיל איתה" החזרתי לו. "אי אפשר להתחיל עם ברמניות. אפילו דוגמנים לא מתחילים עם ברמניות. זה סירוב בטוח" הוא עונה. על הזין שלי דוגמנים. מאז שהגעתי לכאן אני מתחיל עם כל בחורה שבא לי עליה, ולא מתחיל עם כאלה שלא בא לי עליהן. הסטטיסטיקה עד כה עומדת על בערך 1 מ 27. כן כן, אין לי מה להסתיר. אם הייתי רץ לכנסת, הססמה שלי הייתה "לא מזיין הרבה, אבל מנסה". אז שתיתי שוב יחד עם הברמנית. "את נראית לי נורא מוכרת, לא היית בחדר מיון פה לאחרונה?" אני זורק לה. כי אין דבר כזה אי אפשר.
כי אתה פשוט מדוייייייייק!!
השבמחק